אמלאנד - Ameland

ריקסט ואן הט אוּרד, המכשפה מאמלאנד - Rixt van het Oerd

 

זהו סיפורו של פסל קטן. פסל הנימצא באי אמלאנד (Ameland) שהוא, אחד מחמשת איי ים-הוואדן (Wadenzee) לאורך חופה הצפון מערבי של הולנד.

 

ריקסט ואן הֶט אוּרד (ריקסט מהאוּרד)

הי גרה במיזרח האי אמלאנד (Ameland) באזור דיונות שוממות, אוּרד (Oerd) שמו. צריף מגוריה עמד בקצה קצהו המרוחק של האי בו צווחות השחפים התמזגו ביללת הרוחות בינות לדיונות הסהר במקום נישכח ועזוב זה.

 

איש לא ידע מי היא ומהיכן הגיע. הגוּרשה ממשפחת אצולה באמלנד? או היתה אלמנת דייג מוירוּם (Wierum), אשר בערב כריסמס 'סוער', על גבי סירה רעועה, חיפשה מיפלט מאימת צעירי הכפר המבקשים לעשות בה שפטים כיוון שנחשדה בכישוף...? כן ידוע היה, לכול, ששמה הוא ריכט, ריקסט או ריטסקה  ושבמו ידיה את צריפה בנתה משיברי עצי אניות טרופות.

 

ריקסט לא התרועעה עם איש. פעם בשנה הגיע לכפר. לא ברכה אנשים לשלום והעדיפה לחזור במהירות  לצריפה העלוב. בלילות ובשעות הבוקר המוקדמות היתה אוספת שיברי ספינות שניסחפו לחוף ובין הדיונות, היתה מלקטת תבלינים. שיבעה סוגי תבלינים. מהתבלינים, רקחה משקאות קסמים. באיזה משקאות קסמים דובר ולמה שימשו, אין בן תמותה יודע. מה רוקחות מכשפות הים?!

 

בינם לבין עצמם התלחשו תושבי האי בהסכמה, כי ריקסט והשטן מרקדים יחדיו. הרי אין באפשרותה של ריקסט, בצריפה המרוחק והעלוב בקצה האי, לדאוג לצרכי יומה?! היא איננה ניזקקת ליד איש ומכאן ברור ומובן הוא שרוח ויד השטן בה. אנשים נימנעו מלהתקרב לאוּרד מחשש לכישוף. מעטים נאלצו להתקרב לקצה האי. מחפשי אוצרות על חוף הים, מחפשי ביצים ודייגי צדפות וכשחזרו בשלום לכפר, הודו לאל בתפילה.

 

מיעוט אנשים בסביבתה נעמו למכשפת האוּרד. לימים, רכשה לה פרה כחושה. הפרה נירכשה בכפר הקרוב בהחלפת  'אוצרות ים' שאספה על החוף. בפרה טיפלה ריקסט במסירות רבה.

 

הבדידות דירדרה את מצב רוחה. בלילות, כשרוחות קרות יללו בינות לדיונות, היא היתה במיטבה. היא 'הקלה' בקללותיה ונהנתה  מטביעתן של ספינות דייג לאורך החוף המסוכן. לפרתה, קשרה פנס בין קרניה ושילחה אותה לדיונות בקללות נימרצות על שמים וארץ ובהתרסה גלויה גם בפני שערי גן עדן עצמו.

דייגים שהיו מכוונים את סירתם לפנס הקשור בראש הפרה הנירדפת היתנפצו עם סירתם על החוף לקול צווחותיה וקללותיה עליהם ועל האנושות כולה.

למחרת, לפנות בוקר ולאחר שעין לא עצמה, היתה מיסתערת על שיברי הספינות בחיפוש אחר אוצרות.

היא הפרידה תכשיטים מגופות. במלאכת הפרדת האברים מהתכשיטים, לא בחלה בשיניה... פעם אף 'נאלצה' לעקור רגל ממקומה בשל מגף נחשק. את הרגל והמגף, תלתה בארובת הצריף ליבוש. בחלוף הזמן נשרה המגף מעצמה עם קמילת הרגל.

 

ביום בהיר אחד, נעלמה המכשפה. הצריף נישאר בודד וגם בדיונות שלאורך הים לא ניראתה יותר.  העץ שנטעה ליד הצריף באחד הקייצים, המשיך ליגדול ולפרוח כאילו טיפלו בו. ה'פנס המרקד' הוא 'פנס השטן', שהביא הרס וחורבן למשפחות רבות, נעלם אף הוא.

 

לאחר ליל סתיו נורא בו טובעה ה"בריק" בעזרת הפנס המשתולל, בא סופה של הזקנה.

בלילה זה, היה שלל האצבעות עם טבעות, תנוכי אזניים עם עגילים, שעונים וזהב אדום, גדול ורב!

בעודה כורעת ברך, כמוּרת גוו בתאוות שינאה מעל גופת נער צעיר... קפאה ריקס במקומה ורעד אחז בה.

גופת בנה יחידה, שוּרד (Sjoerd), מוטל היה בין ידיה. בעודה בוהה בו, כשצעקה נחנקת בגרונה, נפחה את נישמתה.

שוּרד, בנה יחידה האובד של ריקסט ואן הֶט אוּרד לא ניספה בסערה בים שנים קודם לכן...

  

זיקני האי מספרים כי באותו היום, גל רחמים עבר על האי. הוא לקח את רוחם של ריקסט הזקנה ובנה שוּרד, רחוק, הרחק אל לב ים. צריפה הדל עם העץ לידו שרדו עוד שנים. תושבי האי, לקחו מענפי העץ, שתלו או השתמשו בהם לביתם.

 

סיפור זה הוא תיזכורת לאלה הנעשים נוקשים ומיתקשים עוד ועוד בכעסם, ואלה המגיבים לעוולתם בגרימת עוולות לאחרים.

 

לעיתים, בימי סתיו וחורף חשוכים, עת רוחות ומזג (אויר) סוער, ניתן לישמוע לאורך ובין הדיונות אישה, הקוראת לבנה יחידה. ריקסט ואן הֶט אוּרד המבכה את בנה שוּרד.

והרוח עונה לה.... שוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ...וּוּוּוּוּוּוּוּוּ.... וּוּוּוּוּוּוּוּ... רד, .... שוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ...וּוּוּוּוּוּוּוּוּ.... וּוּוּוּוּוּוּוּ... רד.

 

Comments